רש"י על ברכות נ״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 כטרפא דטריף – דבר שהוא חסר וסתמוהו מגופו שעשאוהו כנוס ומתחזי כמכה בקורנס טרפא דטריף מוכה בהכאות כמו ביצה טרופה. ל"א דמתחזיא כדטרפא מטרף נדבק יחד ועשאו סניפין כמין חיבור:
2 והאי דאזלא – עיש אחר כימה:
3 דאמרה לה הב לי בני – שני כוכבים שלי:
4 וליהדר – לכימה אותן כוכבים עצמן שנטל הימנה:
5 גוהא – בלשונם קורין רעידת הארץ גוהא:
6 אובא טמיא – בעל אוב של עצמות שעושה כשוף בעצמות המת. טמיא עצמות ודומה לו במסכת כלים בית מלא טמיא ופי' רב האי מלא טמיא בית שהוא מלא עצמות והביא ראיה על זה מבראשית רבה דקתני אדרינוס שחיק טמיא דהיינו שחיק עצמות ואין לפרש אוב טמא שאין זה הלשון:
7 גנח גוהא – ותגעש ותרעש כלומר נזדעזעת הארץ מאד מאד. גנח גוהא חדא מילתא היא וכן הלשון:
8 גוהא גוהא מיבעי ליה – שני פעמים היה לו להזדעזע כנגד שתי דמעות:
9 סופק כפיו – ומאותו קול מזדעזעת הארץ שמצינו שכפיו סופק שנאמר גם אני אכה כפי אל כפי יחזקאל כ״א:כ״ב:
10 אנחה מתאנח – ומאותה אנחה מרעיד הקרקע ומצינו שמתאנח שנאמר והניחותי חמתי בם יחזקאל ה׳:י״ג כביכול כאדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו ועושה לו נחת רוח:
11 והנחמתי – אנחם על הרעה שעשיתי להן:
12 הידד כדורכים יענה – שדורך ובועט ברקיע:
13 והארץ הדום רגלי – כגון שדחה תחת כסא הכבוד ומגיע בעוטו עד לארץ שהיא הדום רגליו:
14 ענני בגלגלא – עננים מתחופפין ומתחככין ונשמע הקול לשון אחר העננים פוגעין בגלגל ומתגלגלות עם הגלגל בעל כרחם ואותו הקול היינו רעמים:
15 ברקא – ברקים של אש:
16 ומתבר גזיזי דברזא – ואותו הקול היינו רעמים. גזיזי גלציי"ש חתיכות של ברד:
17 חלחולי מחלחלי – ענני ומנשב זיקא עלייהו והיינו רעמים:
18 מנהמי ענני – הומות העננים:
19 זעפא – סופטורביי"ל:
20 ברקא – אישלוזיר"א לשון מבריק נהר:
21 ברקא יחידאה – שלא הבריק אלא פעם אחד:
22 וברקא חיורא וברקא ירוקתא כולהו קשיין – שאינם של ברכה:
23 דסלקן חדא לאפי חברתה – ששני עננים פוגעים זה את זה:
24 ענן בקר – לא קבוע:
25 כד מפתח בבי מטרא בר חמרא מוך שקיך וגני – אם כשתפתח דלתיך בבקר ירד לך מטר לך אני אומר חמר ההולך ממקום למקום להביא תבואה מוך שקיך וגני כפול שקך תחתיך ותישן עליו ולא תלך אנה ואנה להביא תבואה לפי שיהיו החטים בזול בשביל הגשם:
26 ה"ג הא דקטר בעיבא – נתקשרו השמים בעב עבה אז טוב כי ירד גשם רב:
27 הא דקטיר בעננא – ענן קלוש הוא ענן בקר שאין בו ממש:
28 צריך שיפול על פניו – לפי שהוא מראה כבוד ה':
29 על ההרים – לא מצי לברוכי מלא עולם שאינן במקום אחד אלא כל אחד ואחד במקומו:
30 כרוך ותני – בכולהו ברוך עושה בראשית וברוך שכחו מלא עולם כרוך ותני לכולהו בחדא בבא ועל כולם שתי ברכות הללו:
31 אומר ברוך עושה בראשית – שכך היתה ברייתו ואחר כך כסוהו עננים:
32 אסתנא – רוח צפונית:
33 בתקופתה – מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה היא שעת תליית המאורות ומאז התחילה להקיף ולשמש:
34 אימת הוי – אחמה בתקופתה קאי:
35 כל כ"ח שנים – של תקופת ניסן שבסוף כ"ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי היא שעה תחלת ליל ד':
36 באורתא דתלת נגהי ד' – שהעריב שמשו של ג' בשבת ויתחיל ליל ד':
37 נגהי – ליל כדאמר בפסחים בשמעתא קמייתא דף ג. דאיכא דוכתא דקרו לליליא נגהי:
38 שבתאי – שם שעה ראשונה של ליל ד' שבאותה שעה נתלו מאורות ושבע שעות הן וחוזרות חלילה שצ"ם חנכ"ל תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת כוכב. תחלת ליל ב' צדק. תחלת ליל ג' נוגה. תחלת ליל רביעי שבתאי. תחלת ליל ה' חמה. תחלת ליל ששי לבנה. תחלת ליל שבת מאדים. וסדר תחלת הימים כעלות השחר חל"ם כצנ"ש ותקופה מושכת מחברתה ז' שעות ומחצה כלומר מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה ז' שעות ומחצה הרי שלשים שעות לארבע תקופות הרי יום ורביע לשנה. לד' שנים חמשה ימים למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ד' שנים שהוא מחזור קטן וז' מחזורים קטנים למחזור גדול וסימניך דב"ז הגא"ו הרי שאינה באה לתחלת ליל ד' אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה שהוא תחלת ליל ד':
39 אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית – קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו ע"י אדם משם ולמעלה אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת:
40 והאידנא דשניוה פרסאי – מלמעלה לגשר אין מברך עליו עושה בראשית אלא מאיהי דקירא ולעיל איהי דקירי שם מחוז שהוא על הפרת:
41 חדין – חריפין מיא וקלין לשקול במאזנים וטובים לשתות שאין מכבידין את הגוף:
42 ה"ג והאי דגיחורי משום דמשמשי ביממא לפיכך בניהן אדומין כאדמומית היום רו"ש בלע"ז:
43 דניידי עינייהו – עיניהם נדים ונעים:
44 משיצא חתן לקראת כלה – שהמים קבוצין על הארץ וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה:
45 שמע משמע – שבשרוהו לאמר ירדו גשמים בלילה אומר הטוב והמטיב:
46 אתה פורתא – מודים אנחנו לך:
47 אתא טובא – הטוב והמטיב:
48 אית ליה ארעא – הטוב והמטיב שהטיב לו:
49 בנה בית חדש – שכולו שלו אומר שהחיינו:
50 שלו ושל אחרים – הטוב והמטיב:
51 ה"ג והתנן בנה בית חדש וכו' לא קשיא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות ול"ג אלא הא והא דאית ליה ארעא וה"פ תירוצא דשנינן קאי בדוכתיה מודים אנחנו לך בדלית ליה ארעא הטוב והמטיב בדאית ליה ודקא קשיא לך בנה בית חדש אומר שהחיינו לא קשיא ההוא דבנה בית חדש שאין לו שותפות בה ועליה מברך שהחיינו אבל גשמים בדאית ליה ארעא טובא שיש לו שותפות בה היא שהרי כל מי שיש לו קרקע שותף עמו בטובה זו:
52 והתניא – בניחותא:
53 קצרו של דבר – כלומר כללו של דבר:
54 ולבסוף הוא אומר הטוב והמטיב – על בשורות הירושה שנשארה לו ירושה מאביו שכן בשרוהו מת אביו ויורשו כלומר הניח נכסים:
55 שינוי יין – שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון אין צריך לברך בורא פרי הגפן:
56 שינוי מקום – יצא מכאן והלך לבית אחר והביאו לו יין:
57 ר"י אמר אפילו יש לו כיוצא בהן – מירושה הואיל ולענין קניה חדש היא אצלו צריך לברך: